|
מגמה חדשה במחלקה - המגמה לעריכה לשונית
הלשון היא האמצעי העיקרי להבעת מחשבותינו - מהראשוניות ועד למורכבות ביותר - והיא הבסיס לתקשורת אנושית. בזכותה התפתחו המדעים, הספרויות, המסחר וכל התרבויות. לימודי לשון פותחים אשנב למנגנון המורכב והמרתק שמפעיל את החברה האנושית.
הלשון העברית ייחודית בהתפתחותה. ראשיתה בעולם השמי הקדום לצד אחיותיה, שעמן נמנות הכנענית, הארמית והאכדית. בגלות היא פסקה לשמש לשון דיבור ילידית והוחלפה על-ידי שפות יהודיות שונות, אך החל מסוף המאה התשע-עשרה הייתה שוב לשפה דבורה טבעית. "קאמְבּק" לשוני כזה לא אירע מעולם! הוא נחשב לנס, ואפילו בשנות החמישים של המאה העשרים חוקרי לשון רבים סירבו להאמין שבישראל אכן מדברים עברית יומיומית כשפת-אם.
במחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בן-גוריון ישנם שני מוקדי הוראה ומחקר. מוקד אחד הוא העברית העתיקה, החל מלשון המקרא על רקע השפות השמיות הקדומות, דרך לשון חז"ל ולשון המגילות ועד לשון ימי הביניים ולשון הפיוט. מוקד אחר הוא העברית החדשה מתקופת ההשכלה ועד ימינו, לרבות תפקודה בהקשרים חברתיים ופרגמטיים שונים ומגעיה עם לשונות מודרניות אחרות. בלימודים משולבים גם מדעי הלשון, ובהם הקשרים ההדדיים לשון-תודעה, לשון-חברה, לשון-ספרות ולשון-פוליטיקה.
עם הנושאים המרתקים הנלמדים במחלקה נמנים בלשנות שמית משווה, פילולוגיה מקראית וחז"לית, לשון המגילות, מדקדקי ימי הביניים, לקסיקולוגיה ולקסיקוגרפיה, תחיית העברית, קשרי שפה-חברה-תרבות, חקר השיח, לשון דבורה וכתובה, שפות במגע, דו-לשוניות, משמעויות סמויות ואסטרטגיות של שכנוע.
|